סיפור קטן על נרות

פעם היה סוחר.נראה שיש לו חוש עסקי טבעי.הוא תמיד צופה מראש את השוק ומנהל את הכסף בקפידה.אז בשנתיים-שלוש הראשונות הכל הולך כשורה, אבל בהמשך הוא תמיד נתקל בצרות.

תמיד חשב שאנשיו השכירים עצלנים ועצלנים, ולכן החמיר עמם יותר, ולעתים קרובות העניש אותם בלקיחת משכורותיהם, כדי שלא ישהו אצלו זמן רב לפני שיצאו;הוא תמיד חשד שמתחריו אומרים עליו דברים רעים מאחורי גבו או משתמשים באמצעים לא הוגנים כדי להתחרות.אחרת, מדוע הלקוחות שלו נדדו לאט למתחרים שלו?הוא תמיד התלונן על המשפחה שלו.הוא הרגיש שהם לא רק לא עוזרים לו בעסק שלו, אלא גם עושים לו צרות כל הזמן.

כמה שנים לאחר מכן עזבה אותו אשתו של איש העסקים.החברה שלו לא הצליחה לקיים את עצמה ופשטה רגל.כדי לפרוע את חובותיו, נאלץ לקנות דירה בעיר וללכת לגור בעיירה הקטנה לבדו.

באותו לילה היה סוער, והחשמל בבלוק הסוחר שוב כבה.הדבר הרגיז את הסוחר מאוד, והוא התלונן בפני עצמו על עוול גורלו.בדיוק אז נשמעה דפיקה בדלת.הסוחר, בעודו קם בקוצר רוח לפתוח את הדלת, תהה: ביום כזה, לא יהיה טוב לאיש לדפוק!חוץ מזה, הוא לא מכיר אף אחד בעיר.

כשהסוחר פתח את הדלת, הוא ראה ילדה קטנה עומדת בדלת.היא הרימה את עיניה ושאלה, "אדוני, יש לך נר בבית?"איש העסקים התעצבן יותר וחשב, "כמה זה מעצבן לשאול דברים כשרק עברת לפה!"

אז הוא אמר "לא" נונשלנטי והחל לסגור את הדלת.בזמן הזה, הילדה הקטנה הרימה את ראשה בחיוך נאיבי, בקול מתוק אמרה: "סבתא אמרה נכון!היא אמרה שבטח לא היה לך נר בבית כי זה עתה עברת לגור, וביקשה שאביא לך אחד".

לרגע, איש העסקים היה המום מבושה.כשהסתכל על הבחורה התמימה והנלהבת שמולו, הוא הבין לפתע את הסיבה שבגללה איבד את משפחתו ונכשל בעסקים כל השנים.עיקרן של כל הבעיות טמון בלבו הסגור, הקנאי והאדיש.

הנרשנשלחה על ידי הילדה הקטנה לא רק האירה את החדר החשוך, אלא גם האירה את לבו האדיש במקור של הסוחר.